הֶמְיַת השורש

שלום לכולם, שמחה להיות כאן.

חשבתי, איזה טקסט הכרות ארצה להביא לכאן? והתשובה עלתה מיד, הֶמְיַת השורש שלי.

יש לי קבוצה בפייס שנקראת : "תִּקְשׁוּרִים לַדֶּרֶךְ" שבה אני מעלה קטעי תקשורים עם הרחבות והבנות, מדיטציות ועוד מתנות שהקוסמוס שולח לנו.

מצרפת כאן את הקטע שכתבתי בקבוצה בעקבות תקשור שקיבלנו במעגל תקשור בנושא - "הֶמְיַת השורש"

בהמיית השורש שלי יש אחיזה בטוב. בטוב גמור. באהבה טהורה.

זאת אימא שלי.

והיא אמרה לי פעם ככה ישירות לפנים: "את, כמה שאת חכמה, אין לך שכל".

וזה נכון.

ולא הייתי צריכה שום שכל, כל זמן שהיא הייתה איתי כאן על הארץ. כי אימא שלי החזיקה בטוב הגמור, טוב - טוב. והיא העניקה לי את זה מבלי שידעתי, כמו נשימה פשוטה של אוויר.

וכשהיא הלכה לעולמה, מבלי שידעתי, פתאום הבנתי, כי אין לי כבר את האחיזה האיתנה הזו בטוב, שאני צריכה להמציא אותה עכשיו אצלי, בתוכי, לבדי.

וכשאני מתגעגעת, אליה, אל הפשטות שלה, אל החכמה האדירה שלה, של האישה הזו שלא ידעה קרוא וכתוב, אני יודעת שאני מתגעגעת להמיית השורש הזו שהיא העניקה לי. אהבה טהורה וזכה, של ידיעת הטוב הגמור.

אימא שלי.

ציטוט מהתקשור:

" הכוונה הנדרשת, היא כמו לקחת צעד וחצי אחורה מיצירת האמנות שהיא חייך, ולהתבונן בם כבפרספקטיבה רחוקה של עלילה תסריט, סרט, סיפור מעשה, שבו את, כאחת הדמויות המרכזיות, מתוך החוויה שלך, מתבוננת בבחירות שנעשו, מצד נשמתך.

כיצד נולדת להוריך אלה, דווקא, מה ביקשה נשמתך ללמוד מתוך הקרבה הפיזית לאמך, מה הייתה דמותו של אביך בעיניך- ואין הכוונה לחקירה פסיכולוגית.

נשים דגש על כך, שההתבוננות היא כמו משל ונמשל, ואין צורך לעשות את החקירה כולה. יכולות אתן לעשות את זה, כמו נגינה רחוקה, שבאה מבית אבא ומעלה רגש, ודי בכך אם את זוכרת שבשורש שלך ישנה המיה רחוקה.

ויהיה מי שייזכר בשורש שלו וישמע הלמות תופים, ולעיתים...ולעיתים גם ישמע קולות מלחמה. כל אחד ואחת מכן יודע בתוך השורש שלו את הרגש המוביל, ודי בכך."

וכמובן שאני מזמינה אתכם בכל לב להצטרף לקבוצה ולקבל עוד -

כאן בקישור

https://www.facebook.com/groups/tikshurimladerech/